הימנעות

במועדון ספר שפתחתי קראנו את הספר "המסע" של ברנדון בייס. ספר מרתק ומומלץ בחום. באחד הפרקים היא משתפת שהייתה נוכחת בסדנה של מורה רוחנית ושם נשאלה המורה מה לעשות במצבים שרגש חזק מציף? ומתארת איך שהתפעלה מהתשובה של המורה, כיוון שנגדה לכאורה את מה שאמור לעזור בסיטואציות האלה.
מלמדים אותנו להיות חזקים. החזק שורד, החלש לעומת זאת, קצת פחות. בכנסים שונים מלמדים איך ניתן לשנות את הפיזיולוגיה שלנו ובכך לשנות את מה שמתחולל בתוכנו. תחייכו גם אם בא לכם לבכות. זה יבלבל את המוח, והמצב הפיזיולוגי שיצרתם, ישנה את המחשבות הכואבות למשהו יותר קליל.
חלקנו בוחרים ללכת למקרר, כמעט על אוטומט כדי להימנע מדברים שפחות נעים להרגיש ולחשוב, אחרים מתמכרים לדברים אחרים כמו סמים ואלכוהול.
חלק מכאיבים לעצמם פיזית. יש כאלה שפשוט לא מאפשרים לעצמם להיות בתדר "נמוך". והם בגישת החשיבה החיובית. למרות שבעיניי זה לא אנושי, ויגיע לביטוי בצורות אחרות כמו מחלות, או על חשבון דברים אחרים בחיים.
ופתאום מגיעה מורה רוחנית ואומרת לא. תהיו בתוך זה. תאפשרו לעצמכם להרגיש את זה לגמרי ובלי להסיח את דעתכם.
ובתכלס, מתי התחלנו להסיח את דעתנו?
הרי בתור תינוקות, וגם בתור ילדים קטנים ועדיין פחות מושפעים מהסביבה שלנו, לא היינו מסיחים את דעתנו. כשהיינו עצובים, בכינו מכל הלב. כשהיינו כועסים, כעסנו עד הסוף וכנראה בכינו שוב..וכשרצינו משהו מאוד ולא קיבלנו אותו, היינו מתוסכלים לגמרי וחלקנו, בכינו גם במקרה הזה…
ובאיזה שלב, גדלנו וגילינו שמה שהרגיש לנו מאוד טבעי, נחשב לא טוב. נחשב חלש. וככל שגדלנו גילינו שאנשים עם נטייה לדיכאון, משהו בהם כנראה לא בסדר ואלו שמאוד רגישים ונעלבים כל הזמן, חלשים ולעומת זאת, חוזקה זה בדיוק ההפך מזה. לא להיעלב, לא להיות עצובים יותר מידי, זה לא מתגמל.
אז מתחילים לפתח כל מיני דברים שהם מפלט, אך זה מאוד שקרי ולא טבעי, גם אם היום זה כבר מרגיש הכי טבעי בעולם.
מתי התחלתם ליצור לעצמכם את ההרגל של ההימנעות מרגשות חזקים שפחות כיף לחוות? בדרך כלל זה קורה בגיל שהייתם כבר ביותר מודעות חברתית.
אולי אלו היו ההורים שלימדו אתכם שלהיות עצובים זה לא ממש בסדר, אולי בבית הספר גיליתם שבכי שייך רק לחבר'ה הפחות מגניבים…ויכול להיות שגם לא תזכרו או תזהו איך זה קרה ומתי זה התחיל. זה לא באמת משנה.
כן חשוב שתדעו שבתחילת חייכם אפשרתם לעצמכם להיות אחד עם הרגש. לחוות אותו במלואו. בלי יותר מידי מחשבה. זה היה לכם הכי טבעי בעולם.
לא רצתם ישר למקרר, או התקשרתם לחבר כדי שיגרום לכם להרגיש טוב יותר, או הטבעתם את עצמכם בעבודה או נטפליקס…
אז בפעם הבאה שאתם "תופסים את עצמכם על חם" נמנעים ממשהו, עצרו שניה ותשאלו את עצמכם מה הדבר הזה שאתם מנסים להימנע מלהרגיש אותו? ואז קחו דף ופשוט תאפשרו לעצמכם לכתוב כל מה שעולה לכם, בלי לשפוט את זה.
תכתבו עוד ועוד…וגם כשמרגיש לכם שאין להם יותר מה לכתוב ומה להוסיף, תחכו כמה דקות, כשהעט עדיין ביד ותגלו שעוד דברים מגיעים.
לא רק שזה יאפשר לכם להבין יותר טוב ממה אתם מנסים להימנע, זה יעזור לכם ליצור הימנעות חיובית, הימנעות ממשהו שלא משרת ולא מקדם אתכם, שזה להדחיק את מה שאתם מרגישים ולפתור אותו רגעית או בכאילו עם משהו שלא יגרום לכם להרגיש יותר טוב עם עצמכם בטווח הארוך, אולי לרגע בטווח הקצר.
זה ירגיש לכם בהתחלה כמו משהו ממש לא כיף לעשות, הרבה יותר כיף ללכת לישון או לראות נטפליקס, או לאכול משהו טעים שנמצא במקרר, אבל התרגיל הזה יאפשר לכם להבין יותר טוב מה מתחולל לכם בנשמה ולעשות בחירות יותר מודעות לאיך אתם רוצים להתמודד עם המצב.