משברים ופחדים

טוני רובינס אומר שמשבר הוא אתגר + הזדמנות.
אנחנו כרגע באחד המשברים הגדולים שידעה האנושות.
איך אתם מתמודדים עם זה?
הפחד גורם לאנשים לא להתקדם.
ומצד שני, הפחד הוא לא משהו שנעלם סתם ככה מעצמו, אלא אם כן הנסיבות שיצרו את הפחד, השתנו.
אומץ לעומת זאת זה מה שאתם בוחרים להביא לביטוי למרות הפחד.
בוחרים לפעול למרות הפחד והפעולה צריכה להיות פעולה שבסנכרון עם הלב שלכם.
מה שבחינתכם זה הדבר הנכון לעשות.
אם תתנו לפחד לשלוט בכם, הוא יעצור אתכם מלקדם דברים שחשובים לכם וימנע מכם לעשות את הדברים שאתם יודעים שנכון לעשות.
אל תחפשו את האישורים מבחוץ שיאשרו שאתם מוצלחים, שאתם בסדר.
אל תחפשו אישור לזה שמה שאתם מאמינים בו או מרגישים שנכון לכם, זה באמת בסדר.
זה דורש מקום שהוא בטוח בעצמו, זה דורש לפעמים קצת גישה יותר אסרטיבית ואני יודעת שלרובכם זה לא מגיע בקלות. גם אצלי זה לא משהו שנמצא בברירת המחדל שלי, אבל זה משהו שמודעות כן התחילה יותר לעזור לי לפתח וכלפי דברים שחשובים לי בחיים, למדתי להפסיק להיות יס מאנית, שזה תמיד היה הברירת מחדל, למצב שאני יותר אסטרטיבית, אומרת את דעתי או פועלת לפי מה שהלב אומר, למרות הפחד, למרות החשש, למרות החוסר רצון להיתפס כבעייתית ומוזרה, אבל הגישה הזאת היא זאת שהובילה אותי לחיות באופן כנה לאדם שאני. ונכון, לא כולם מכבדים את זה, ולמדתי להיות בסדר עם זה שזה בסדר.
כשאני פוחדת משינוי, אני שואלת את עצמי מה יקרה אם לא אסתגל אליו ואבצע את הדברים שאני יודעת שאני צריכה לבצע בעקבותיו? מה יקרה אם אדחה את זה לעתיד? לתאריך לא ידוע? ומה יקרה אם לא אבצע את השינוי בכלל? ואז זה עוזר לי לפעול גם ממקום הגיוני ולא רגשי בלבד.
אבל שזה לא יבלבל אתכם, אני לא אומרת שצריך להזניח את הרגש והלב, כי הם המנוע האמיתי שלנו לעשייה של דברים בסופו של דבר, רק שהפחד יכול לשתק. הוא יכול להקפיא אותנו. להשאיר אותנו במקום ולגרום לנו לא לנקוט אף פעולה.
הפחד שלנו חייב לעבור המרה מהתמקדות שלילית, להתמקדות חיובית.
מפחד, לאהבה.
קלישאה, אבל זה מאוד נכון.
כשאהבה היא זאת שמניעה אותנו, יש רצון לקום ולעשות דברים.
זה לא אומר שהפחד מתפוגג לגמרי, אבל הוא כבר לא נותן את הטון, אלא הלב שלכם נותן את הטון הזה.
ואני רוצה לתת לכם דוגמה שקשורה לתקופה הזאת.
אני תמיד החזקתי בדעות וגישה שונות מהאנשים סביבי ובכלל מהמיינסטרים.
בגיל צעיר הפכתי להיות צמחונית בתקופה שלהיות צמחוני לא היה בדיוק דבר פופולרי כמו היום ותמיד הייתי מוזרה והדעה שלי שבעלי חיים לא נועדו להיות אוכל לא תמיד התקבלו באהבה והבנה על ידי הסובבים. בהמשך כשהתחלתי להיחשף לתחום הבריאות הטבעית נפתחה תיבת פנדורה בין מה שכולנו יודעים וגדלנו עליו, לבין מה שבאמת נכון.
וגם פה, ההבנה הזאת והבחירות שעשיתי בעקבות זה והרצון שלי שכל העולם ידע את השקרים, יצרו חזיתות ואני באופי שלי טיפוס די מופנם, מאוד רגישה וזה התנגש עם הצורך שלי לזעוק לעולם "משקרים לכם", זה יצר קונפליקט שיצר פחד וגרם לי להיות פחות קולנית ופחות נוכחת בגילוי כל השקרים האלה, כי פחדתי להראות עוד יותר מוזרה ממה שכבר תפסו אותי והיום עם כל המצב שקורה בארץ בעולם, עם הקורונה, שוב יש קונפליקט, כי המון דברים לא טובים קורים מתחת לפני השטח ובשקט בשקט וכל מי שמדבר עליהם ישר נתפס כאדם הזוי וסופג לא מעט אש וביקורת ופה הפחד עולה, כמובן ביחד עם הפחד שמגיע מהבנה של מה קורה ובסופו של דבר אם מתמקדים בזה ורק בזה כל הזמן, אפשר להיכנס לחרדות ולאבד את השפיות באיזה שלב ובמקום הזה החלטתי להקשיב ללב.
הלב לא נותן לי לשתוק. הלב מבקש ממני לפעול ממקום אוהב ודואג לאנשים שסביבי וגם לאלו שזרים לי.
הלב מבקש ממני לא להיות שקטה בידיעה שהכל בסדר, אם יגיע הקושי, התגובות המזלזלות, הפחד של מה יחשבו, הרצון החזק שקיים בלב שלי יתן לי את הכוחות להתמודד.
מה שעוזר לי במיוחד זה לבצע דברים מיד, או להתחיל עם פעולה מיידית, כי זה עוזר לפעול מבלי להתחיל לשקוע לתוך מחשבות ואז הפחדים מתחילים לצוף.
אושו אמר משהו מאוד יפה וחכם על פחד.
"המוח תמיד מפחד מדבר אחד, וזה הלב שלנו, מכיוון שהמוח נועד בעצם להיות משרת, אבל הוא הצליח להיות המנהיג. והלב, שהיה אמור להיות המנהיג אפילו לא טרח להתערב ואפשר למוח להישאר בהנהגה, אבל המוח מודע שבכל רגע אם הלב ירצה לקחת שליטה, הוא יקח, אז בכל פעם שהלב רוצה להגיד משהו, הפחד עולה במוח."
הפחד לא יעלם, הוא ברקע, אבל זאת בחירה שלכם אם לפעול מהלב ולהכניס את מימד האהבה בבחירות שאתם עושים, אם זאת אהבה כלפי עצמכם, אהבה כלפי אנשים קרובים אליכם ואפילו לאנשים זרים, או לא.
ודווקא מהמשבר הזה, תוכלו בעיניי לגלות את העוצמות שקיימות בכם ולא היה לכם בכלל מושג.