בשתיקה יש המון עוצמה. בחיינו העמוסים, שקט הוא דבר נדיר. אנחנו רגילים להיות כל הזמן בתזוזה בתוך ים של רעש. אין לנו זמן לעצור ולהקשיב, או אפילו לעצור ולחשוב. ואם אנחנו כמו רוב האנשים, אנחנו נוטים למלא את ימינו בפטפוטים אינסופיים. המילים שמתגלגלות מעל לשוננו נועדו להשמיע, לא להישמע.
רק אם אנחנו שותקים אנחנו באמת שומעים. שתיקה היא סוג של מתנה שאנחנו לא ממש מעריכים כחברה. אנחנו יותר מהמילים שאנחנו מדברים, ואנחנו יותר מהמחשבות שאנחנו חושבים. אנחנו הרבה יותר. ככאלה, אנחנו יותר מהפיזי, יותר מהרגשות, יותר מהמחשבות והעולם שלנו הוא השתקפות של כל אלו. השתיקה מאפשרת לנו לשים לב לכל מה שמתחולל בתוכנו, סביבנו, ובעולם.
ללא ספק, שתיקה היא דבר שקשה ללמוד, יש אנשים שזה קיים בהם טבעי, אבל מי שזה לא הטבע שלו, זה יכול להיות די מאתגר בהתחלה. זו מיומנות שדורשת תרגול. ככל שאנו מתרגלים יותר, כך המוח שלנו מסוגל לתפוס את מהות השתיקה. שתיקה היא אחד המרכיבים העיקריים של חכמים. הם למדו לשלוט בדברים שהם לא צריכים לדבר עליהם או להשמיע. הם מסוגלים לשלוט ברגשותיהם, קל יותר לשלוט במחשבותיהם ובדבריהם. זו דרך חיים, מעין מצב של הוויה.
כאשר אנחנו בשלווה, בהויה הזו, יש לנו חיבור יותר טוב עם החוכמה הפנימית שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו. אולי שמעתם על המושג "מיינדפולנס" בעבר. מיינדפולנס היא דרך להשקיט את המוח שעסוק במחשבות כל הזמן. זה עוזר להישאר ממוקדים ברגע הנוכחי. זה עוזר לחדד את האינטואיציה שלנו, כי אנחנו לא עסוקים כל הזמן במחשבות או בלדבר את עצמנו לדעת, אלא אפשר באמת להקשיב לקולות העדינים שבתוכנו, לתחושות שעולות לנו, להפוך להיות יותר מודעים, לחיות בהווה, ולא להיות עסוקים במחשבות על העבר או העתיד. הרגע הנוכחי הוא כל מה שקיים.
בלב כל הרעש של חיינו, אנחנו צריכים למצוא את השקט שאיתו נולדנו ולהשתמש בו כדי להרגיע את הנפש והגוף. להקדיש את הזמן בהקשבה לסביבה החיצונית וגם הפנימית, להתבונן בעולם, לשים לב לדברים הקטנים שקודם אולי פחות שמנו לב אליהם. לחיות יותר בעכשיו ופחות בעתיד.