המכשול הגדול במודעות

המכשול הגדול במודעות הוא חלק מפסטיבל מספרי הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
אנחנו באופן אוטומטי מפרשים סיטואציות על ידי מה שתואם את תפיסת העולם שלנו, האמונות שלנו, הסביבה בה אנחנו חיים וכל מה שמשפיע על חיינו.
קיים בנו חוסר רצון לראות ולקבל אמת שגורמת לנו לחוש רע עם עצמנו, רע עם הסיטואציה, מציאות שתחייב אותנו לשנות דברים שאנחנו פוחדים או לא ממש רוצים לשנות.
לדוגמא, זוגיות לא בריאה יכולה להתפרש במיוחד על אלו שחושבים שהם מאוד מודעים, ככזאת שנועדה להיות כדי לצמוח ולגדול ממנה. זה תירוץ מושלם לאישור להמשיך לחיות בתוך הזוגיות הלא בריאה שיוצרת המון סבל בחיי היום יום.
או למשל, כשאנחנו מאוד רוצים משהו אבל לא עושים את מה שדרוש כדי להשיגו ומספרים לעצמנו שכבר עשינו הכל. מכירים את זה? "זה לא אנחנו, אלא הגנים שלנו" או שמטילים את האשמה על מישהו או משהו חיצוני.
זה הופך את התוצאה הלא רצויה למשהו שקצת פחות כואב לקבל, אבל זה סוג של הכחשה.

מנגנון התמודדות

הכחשה היא מנגנון להתמודדות וגם סוג של מנגנון הגנה, שלא תמיד משרת אותנו לטובה. בגיל קטן למדנו את זה כאשר היינו צריכים להתמודד עם מציאות שלא יכולנו להשפיע ולשנות אותה, ואז מה שעשינו בצורה טבעית, זה להשתמש במנגנון הזה והוא נשאר איתנו גם בחיינו הבוגרים על טייס אוטומטי.

מנגנוני התמודדות הם האסטרטגיות שאנשים משתמשים לעתים קרובות במצבי לחץ ו / או טראומה בכדי לעזור לעצמם לנהל רגשות כואבים או קשים. זה עוזר להם להסתגל לאירועים מלחיצים ולשמור על עצמם מבחינה רגשית.
מנגנון התמודדות מרמז גם על חוסר אונים. לפעמים כשאנחנו לא יכולים להתמודד, לשנות או להפסיק משהו כואב, כדי להצליח להמשיך קדימה עם החיים ולא להתרסק מבחינה רגשית, אנחנו בהכחשה של מה שכואב. מסרבים לקבל את זה. מסרבים להרגיש את זה, לא מעוניינים לשמוע את זה ולא לראות את זה.

הכחשה היא מצב של חוסר מודעות.
יש אנשים שרואים שמשהו קיים, אך מנסים להקטין אותו, למזער אותו, לתרץ אותו, או לעשות לו סוג מניפולציה שתשמע להם הגיונית.

מתי יודעים שמתחיל להיות שינוי ברמה של המודעות?

כאשר אנחנו מתחילים להיות מודעים למשהו ולא נותנים לו פרשנות אוטומטית, אלא חושבים עליו מכמה כיוונים שונים. כשאנחנו קטנים, הפרשנות האוטומטית שאנחנו נותנים לדברים מרגישה לנו מאוד מבוססת ומציאותית, אבל כשנכנסים יותר למודעות, מבינים שזה לא בהכרח מבוסס ולא בהכרח המציאות ואז הסיפור או הפרשנות, נחלשת ופתאום יש מקום לעוד אפשרויות.

מתי זה מתחיל להסתבך והמכשול צץ?

אם עמדנו בגבורה עם הבנה שהמציאות היא פרשנות שלנו לדברים ושקיימות עוד אפשרויות, ויתכן שאנחנו "מייפים" או עושים סוג של הדחקה או הכחשה לדברים מסויימים כדי שלא נצטרך לעשות שינויים שפחות נוחים לנו או מפחידים אותנו, יש עוד משהו שיכול ליצור מחסום, וזאת החברה בה אנחנו חיים.

איך זה קורה?

בחברה שלנו על מנת להשתייך, ולהיות מתוגמלים פיזית ונפשית יש קודים חברתיים מסויימים.
להתנהג באופן שמצפים מאיתנו, בהתאם לגיל שלנו, בהתאם לדפוסי האדם המוצלח או הנורמטיבי. עלינו להיות אנשים טובים (שזה מבורך), להאמין דברים מסויימים (האמונות של המיינסטרים) ולהתנהג באופן מסויים בהתאם לתרבות/ לדת/ למדינה בה אנחנו חיים.
כאשר אנחנו מתחילים להחזיק בדעות ואמונות שונות שפחות פופולריות, זה אוטומטית שם אותנו במקום "נמוך" יותר מבחינה של הדעה החברתית. זה יכול ליצור לנו נזקים במידה ואנחנו בעלי עסקים שמעיזים להגיד את האמת שלהם בקול רם, זה יכול להוביל לשיימיג, זה יכול לגרום לאנשים להתרחק, ולפחות דלתות להיפתח.

הצד החברתי הזה, הוא מאוד חשוב להישרדות שלנו בעולם הזה שיצרנו ביחד כקולקטיב, לכן יש גם חששות להתחיל לחשוב שונה, להאמין דברים שיכולים להיתפס כמחשבות של אנשים הזויים בלבד. הדבר הזה מרגיל אותנו לחשוב אופן אחיד, כמיינסטרים. ולא תמיד הדעה הרווחת, היא הנכונה.
צריך לזכור שרוב האמונות המיינסטרמיות האלו שרובנו אוחזים בהן, זה משהו תרבותי, לא משהו שמגיע מאמת אוניברסלית אובייקטיבית.
אם זוכרים את העובדה זו, יהיה הרבה יותר קל לחיות ממקום מודע ולא טייס אוטומטי.

מה האמת – באמת?

כדי להרחיב את רמת המודעות שלכם, חשוב להתחיל מההבנה שהמחשבה הראשונה האוטומטית שלנו כלפי דברים, היא לא בהכרח האמת, היא לא בהכרח המציאות. לתת מקום לעוד אפשרויות, גם אלו שפחות נעים לנו לקבל כאופציה, גם אלו שדורשות להתמודד עם דברים לא נוחים וגם אלו שיכולות להפחיד. המטרה היא לא להלחיץ או להפחיד, אלא לא לנסות להסיר את המנגנונים שחוסמים את האופציה לחיות בצורה מודעת יותר. מה שתבחרו לעשות זה, זה לגמרי שלכם, אך חיים שלמים של הכחשה לא תמיד משרתים לטובה, במיוחד אם נמצאים בעבודה שמאוד שונאים, במערכת יחסים מכאיבה, חיים את החיים באופן שאין כוח לקום לעוד יום.

היכולת להרחיב את המודעות שלנו היא היכולת להחזיק אמיתות שגם לא בהכרח היינו רוצים שיהיו האמת, כמו למשל שלא תמיד אלו שסמכנו עליהם על עיוור, באמת פועלים לטובתנו.
ככל שקיימת יותר מוכנות נפשית להתמודד עם הכאב שעלול לעלות או הפחדים שמהם רוצים להימנע, קיימת יותר פתיחות לחיות בצורה מודעת.

כבני אדם, יש לנו נטייה תמיד לראות דברים בצורה קשה יותר ממה שהם באמת. לכן שאלה מצויינת שמגיעה בעיקר מתחום האימון להתמודדות עם דברים מפחידים ולא נעימים היא "ואם זה יקרה/ ואם זאת תהיה המציאות, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? או, מה יהיה כל כך רע בזה?" בחלק גדול מהמקרים, מגלים שהשד הנורא והגדול או לא מאוד מאוד גדול.