המלחמה בין העצמי של הווה לעצמי של העתיד

דניאל גולדשטיין מגיע מעולם של התנהגות כלכלית ובהרצאתו הוא מדבר על משהו שאנחנו פוגשים המון: היכולת שלנו להתמיד בהחלטות שאנו מקבלים על מנת ליצור לעצמנו עתיד טוב יותר. לדניאל יש גישה מעניינת שהיא לא בהכרח קשורה ליכולת שלנו להסתמך על כוח רצון וכלי מחוייבות.

"לקשור את עצמך לתורן זה כלי למחוייבות"

כלי למחוייבות היא החלטה שמקבלים בזמן שנמצאים במצב של קור רוח, שמיועד לעצור מצבים שבהם עלולים לפעול בצורה שיוצרת חרטה לאחר מכן.

על פי התיאוריה של דניאל גולדשטיין בכל אחד מאיתנו קיימים שני ראשים, אחד הוא בעל קור רוח והשני חמום שנכנע לפיתויים.

יש את העצמי של ההווה שרוצה להנות, שקל לו ליפול לפיתויים, ויש את העצמי של העתיד שרוצה להשיג דברים, להיות בריא, מצליח וכו'…ולפעמים על מנת שהאני העתידי ישיג את הדברים האלו, האני של ההווה צריך לעשות וויתורים ולהיות מחוייב.

"להימנע מהנאה אשר מצויה בהישג ידנו, או לרצות בתוצאות עתידיות על פני מיידיות, הם בין המאמצים המיגעים ביותר של כוח הרצון האנושי".

~נסאו וויליאם סניור

האתגר בהצבת מטרות, זאת המשמעת העצמית להתמיד איתן בגלל הפיתויים הקיימים סביבנו ודניאל מצויין שזה מאבק לא הוגן שמתקיים כל הזמן בין העצמי של ההווה לעצמי העתידי.

העצמי של ההווה הוא בעל הכוח והעצמי העתידי לא נמצא בסביבה, לכן הוא חלש יותר ולכן העצמי של הווה באיזה שלב מתחיל לעשות בחירות שכבר לא משרתות את המטרות שהעצמי העתידי רוצה.

הכלים למחוייבות הופכים את המאבק הזה לקצת יותר הוגן, אך גם פה יכולה להתקיים בעיה כי כשמסתמכים בכלי מחוייבות על מנת להישאר מחוייבים למטרות של האני העתידי שאנחנו רוצים להיות, אנחנו מזכירים לעצמנו על בסיס קבוע שאנחנו ללא משמעת עצמית. שבלי אותם כלי מחוייבות, אין לנו סיכוי ואז כשמגיע מצב שבו אין לנו כלי מחוייבות, הרבה יותר קל להיכנע לפיתוי.

בעיה שנייה היא שניתן להתחמק מכלי מחוייבות על ידי הסברים הגיוניים לעצמנו ולאחר שהתחמקנו, להרגיש רע עם זה.

משמעת עצמית זה משהו שהוא כמו שריר, צריך לעשות איתו עבודה והוא מתחזק ככל שמתאמנים עליו.

"אנו עלולים להזניח את עצמנו העתידי לאור כשל באמונה או בדמיון שלנו". ~דרק פארפיט

הפן הכלכלי הוא דוגמה נפלאה.

העצמי של ההווה לא רוצה לחסוך, לעומת העצמי של העתיד שמאוד רוצה יציבות כלכלית (מי לא?), ולפי בדיקות שערכו רואים ש-2 מתוך 3 אנשים מדור הבייבי בומרס לא יחיו ביציבות כלכלית טובה כשהם יצאו לגמלאות.

אנשים משום מה יכולים להאמין שהם לא יזדקנו או לאר יכולים לדמיין שיום אחד הם יהיו במצב של זיקנה.

דניאל והצוות שלו החליטו לעזור לאנשים לראות את זה. לתת להם מעין קפיצה לעתיד שלהם בעזרת כמה כלים.

"מכונת זמן"

כלי שדניאל פיתח עם הצוות שלו נקרא "מייצר ההיתפלגות" שמאפשר לאנשים לראות איך העתיד שלהם יראה על ידי הצגת תוצאות אפשריות בעלי סבירות זהה והאנשים יכולים לחזות שם מה יקרה איתם אחרי פרישה אם יתנהלו בדרך מסויימת.

ככל שהם משתמשים בזה ועושים הדמייה של תוצאות אפשריות, זה נכנס לאנשים למודעות עד כמה ההשקעות והחסכונות שהם עושים היום יקבעו את איכות החיים שלהם בעתיד.

אצל אנשים שונים יש דברים שונים שיוצרים להם מוטיבציה, יש כאלו שמספיק להם לראות את הדברים באופן גרפי, יש כאלה שאם יראו תמונות של מה הם יכולו להשיג, זה ימריץ אותם עוד יותר.

תוכנות ואפליקציות יכולות לעזור

דניאל והצוות שלו עשו ניסוי והשתמשו בתוכנה שיכולה לעשות גרפיקה שבה הבנאדם רואה את עצמו איך הוא יראה בגילאים מבוגרים ומה מצבו יהיה אם היום לא יתקיימו שינויים שמתחשבים באני העתידי.

היום קיימות אפליקציות שיכולות לתת לכולנו תזכורת לאני העתידי שלנו, שהוא קיים, גם אם הוא לא נוכח פה כרגע.

בנוסף, קיימות אפליקציות של מציאות מדומה שיכולת לתת לנו תזכורת מה עלול לקרות אם נחייה את כל חיינו בצורה שמתחשבת רק בכיף הרגעי, כמו למשל אפליקציות שמראות איך עלולים להיראות אם ממשיכים לעשן, להיחשף יותר מידי לשמש, אם יעלו במשקל וכו'.

ניסוי המרשמלו

יואכים דה פוסאדה, מרצה וסופר של הספר "אל תאכלו את המרשמלו…עדיין!" בהרצאה קצרה משתף בניסוי שעזר לחזות את העתיד לגבי מידת ההצלחה על ידי היכולת לדחות סיפוקים.

ניסוי שנעשה באוניברסיטת סטנפורד על ילדים בני 4.
בניסוי השאירו את כל אחד מהילדים בחדר לבד עם מרשמלו למשך 15 דקות ואמרו להם שאם הם יבחרו לא לאכול את המרשמלו עכשיו, הם יקבלו אחר כך מרשמלו נוסף ואז עזבו את החדר. הילד נשאר לבד עם המרשמלו. 2 מתוך 3 ילדים, בחרו לאכול את המרשמלו ולא לחכות למרשמלו נוסף.
אלו שבחרו לא לאכול את המרשמלו, זה לא היה להם פשוט, אך הם הבינו משהו שהילדים שאכלו את המרשמלו כנראה לא ממש הבינו, הם הבינו את החשיבות בדחיית סיפוקים בצורה אינטואיטיבית.
בדקו מה קורה איתם אחרי 15 שנים וגילו ש-100% מהילדים שלא אכלו את המרשמלו, זכו להצלחה בחייהם.
אחוז גדול מהילדים שבחרו לאכול את המרשמלו, הסתדרו פחות טוב בחייהם.
יואכים טוען שלימוד של העיקרון הזה כבר מגיל קטן יכול לעזור, כך שאנשים לא יבחרו "לאכול את המרשמלו" עכשיו, מה שיעזור להם לחיות חיים טובים יותר ולעזור לחברה להשתקם.

ולסיום עוד תוספת קטנה ממני

מעבר להרצאה הנפלאה של דניאל, אני יכולה לשתף אתכם שגם דימיון מודרך בו אתם ממש נכנסים לחיות את האני העתידי שלכם שנוצר על ידי פעולות שאתם היום ביום יום שלכם חיים אתם, יכול להיות מאוד יעיל.

ביקור בבתי חולים, או צפייה בסרטים/ הרצאות/ עדויות של אנשים שחווים משהו שאתם לא מעוניינים שהעצמי העתידי שלכם יחווה יכול להיות גם תזכורת מצויינת לעצמי של ההווה להיות יותר מחוייב למטרות שרוצה לעצמו.