כמה פעמים עמדת מול המראה, חייכת חיוך מתוח, ושיננת לעצמך "הכל מסתדר לטובתי"?
וכמה פעמים, אחרי חמש דקות, מצאת את עצמך עם בטן מכווצת, דופק מואץ ותחושה כללית של "למי אני מנסה למכור את זה בכלל?"
כי האמת?
חשיבה חיובית זה אחלה תיאוריה.
אבל תיאוריה לחיים? לא משהו.
זה כמו לזרוק נצנצים על פצע פתוח ולצפות שהוא יגליד.
או כמו לצבוע קיר מתקלף בצבע טרי ולקוות שהקילופים לא יחזרו.
(ספוילר: הם יחזרו.)
בפרק הזה אני לא באה ללמד אותך לחשוב חיובי יותר.
אני באה להציע משהו אחר לגמרי, להפסיק להילחם בעצמך.
כי כל פעם שאת מנסה לשכנע את עצמך שהכל טוב כשבפנים משהו מתנגד?
זו לא העצמה. זו מלחמת התשה.
החדשות הטובות?
את לא צריכה להיאבק.
העולם לא מגיב למה שאת אומרת, הוא מגיב למה שאת משדרת, למה שאת מרגישה.
אז אם את מרגישה שהעולם מחזיר לך בדיוק את מה שאת מנסה להסתיר, את לא מדמיינת.
זה לא המילים שלך שקובעות את המציאות, אלא הפחדים והכאבים שנמצאים מתחת לפני השטח.
הם אלה שמנהלים את ההצגה.
אם את מרגישה שאת "עושה את כל מה שצריך" ועדיין משהו תקוע, זה בדיוק הפרק שאת צריכה לשמוע.
עיצוב ובנייה ע"י