ישבתי מול המיקרופון שלושה ימים אחרי הרצח של צ'רלי קירק ושיתפתי אתכם במחשבות שעלו בי אחרי הרצח של צ'רלי קירק.
על פחד, על חופש ביטוי, על הכאב הזה של לראות איך שיח הפך לזירת קרב.אבל גם על האחריות שיש לנו. כי אם לא נלמד להקשיב, גם למה שלא נעים לנו לשמוע, אנחנו נישאר תקועים בלופים של שנאה.זה לא פרק קל, אבל הוא חשוב. אולי אפילו הכרחי.