בפרק הזה אני משתפת בשלוש תובנות עמוקות שחזרו אליי שוב ושוב בדרכים שונות – דרך חוויות, שאלות, משברים ורגעים שקטים של הבנה פנימית:
1. החיים קצרים מדי בשביל לא לשאול "למה"
התרבות שלנו אוהבת שקט, סדר, אוטומט. אבל מתחת לפני השטח, כשלא שואלים שאלות – משהו בתוכנו הולך ודועך. השקט הופך לאילמות פנימית. הפרק הזה מדבר על הכוח שיש בלשאול, גם אם אין לנו תשובה. על הבחירה לחיות חיים שמחוברים לאמת הפנימית שלנו – לא למה ש"אמורים", אלא למה שמרגיש נכון.
2. מה שאני חושבת על עצמי – זה מה שקובע
הדימוי העצמי שלנו הוא לא תוצאה של הנסיבות – הוא מסנן המציאות. הוא קובע כמה טוב נרשה לעצמנו לחוות, כמה נבטח בעצמנו, ועד כמה נרגיש ראויות. בפרק אני מדברת על זיהוי הדפוסים שמחלחלים בלי שנרגיש – ואיך אפשר להתחיל לשנות אותם דרך מודעות ופעולות קטנות של שינוי.
3. מה שיש עכשיו – לא יישאר לנצח
החיים קורים עכשיו. התחושות, הרגעים, האנשים – הם לא חוזרים על עצמם בדיוק באותה צורה. גם אם זה רגע מבולגן או לא מושלם – הוא ייחודי. הפרק הזה הוא תזכורת לא להחמיץ את החיים מתוך מחשבה שיהיה עוד זמן, עוד הזדמנות, עוד פעם. כי לפעמים אין.
וזו ההזמנה שלי אליך – לבחור לחיות קצת אחרת, עם יותר חיבור, מודעות ונוכחות.