יש אנשים שתמיד נותנים. יש כאלה שלוקחים. לפעמים אלה תפקידים קבועים, לפעמים הם מתחלפים.
בפרק הזה אני מדברת על הדינמיקה הזאת, שנמצאת בכל מערכת יחסים: בין בני זוג, בין חברות, בעבודה, במשפחה ואפילו מול אנשים זרים.
מה קורה כשנמצאים בנתינה ללא גבולות?
זה לא פרק שמאשים. זה פרק שבוחן מה המקום שלנו בתוך כל זה.
האם אנחנו רגילות לוותר על עצמנו בשם הנתינה?
האם אנחנו שוכחות לבקש?
ואולי התרגלנו לקבל מבלי לשים לב מה זה עולה לאחרים?