הקשבתי לפודקאסט של שאנן דוהרטי ז"ל,שחקנית שכנראה ליוותה את רובנו מתישהו, אם זה מ"בוורלי הילס" או מ"מכושפות" והיה שם משהו שפשוט לא עזב אותי.
שמעתי פרק שהיא הקליטה בזמן שהייתה חולה. היא דיברה על רהיטים שהיא התחילה למכור, על הרצון לא להשאיר בלגן לאמא שלה, על מסע שעשתה איתה, על רגעים קטנים של אושר.
אבל היא גם דיברה על פחד. על מה יגידו. על לחיות לפי מה שמצופה ממך.
ופתאום, כשיש מעליך סוג של שעון חול, הדברים האלה מתחילים להיראות אחרת לגמרי.
המטרה של המפרק שלה הוא לא להיות פרק עצוב, אלא תזכורת עבור כולנו שלא חייבים לחכות לרגעי קצה של החיים כדי לזכור מה באמת חשוב.
עיצוב ובנייה ע"י