הדור שגדל בלי מסכים זוכר איך היו החיים לפני זה וזה מרגיש כמו שחיינו במימד אחר. היום, הכול מהיר, מיידי אבל ריק.
אני נוגעת בזיכרונות קטנים של ילדות, במשחקים, בזמן שזז אחרת, וגם בתחושה שהיום, עם כל הקדמה והטכנולוגיה, משהו באישיות שלנו, בחשיבה שלנו, אולי אפילו ביכולת פשוט להיות, קצת משתנה.
זה פרק שנע בין אז להיום, בין מה שהיה למה שיש עכשיו, ונותן מקום למחשבות שעולות כשמסתכלים על כל זה רגע מהצד ולא כזה שאומר שהכול היה פעם טוב והיום רע, אלא מחשבות שעולות על מה כדאי אולי לשמור, על מה לא לאבד לגמרי, ועל איך זה מרגיש לחיות בתקופה שהיא כל כך שונה מכל מה שהכרנו.
עיצוב ובנייה ע"י