אנחנו חיים בתקופה יוצאת דופן.
הטכנולוגיה מתקדמת מהר יותר מאי פעם, המידע זורם בלי הפסקה, והעולם מרגיש חכם, מחובר ועוצמתי יותר מאי פעם.
אבל מתחת לכל זה, הרבה אנשים מרגישים משהו אחר לגמרי: עייפות, בלבול, חוסר ביטחון ותחושה שמשהו בסיסי הולך ונעלם.
בפרק הזה אני לא שואלת לאן העולם הולך, אלא שואלת שאלה הרבה יותר חשובה:
האם האנושות, מבחינה נפשית, מוסרית ותודעתית, באמת מוכנה למה שהיא עצמה יוצרת?
זה פרק על הפער בין מערכות חזקות לבין בני אדם שמנסים להחזיק קצב לא טבעי.
על אשליית הביטחון שמערכות אמורות לספק ומה קורה כשהן קורסות.
ועל העובדה שהכוח האמיתי שלנו לא נמצא בשלטונות, לא בטכנולוגיה, ולא בפתרונות חיצוניים, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים להתנהג, להגיב ולחיות בתוך המציאות הזאת.
הפרק הזה הוא הזמנה לעצור לרגע.
להתבונן.
ולשאול בכנות:
איזה עולם אנחנו רוצים ליצור לעצמנו? ומה באמת תלוי בנו?
כי בסופו של דבר, העתיד לא יוכרע רק על ידי מה שיפותח או יומצא, אלא על ידי מי שנהיה בזמן שזה קורה.
עיצוב ובנייה ע"י