את מכירה את התחושה הזאת…
השעה 07:30 בבוקר. התחלת רע. הקפה נשפך על החולצה, הילדים לא משתפים איתך פעולה והראש מלא ברעש.
"עוד יום כזה" את אומרת לעצמך.
ויש גם ימים אחרים שבהם שום דבר חיצוני לא באמת קרה, אבל בפנים – יש בלאגן.
עייפות שקשה להסביר.
תסכול ומין תחושת "אני לא במיטבי"
שמתלבשת על כל דבר שאת מנסה לעשות.
במוח את יודעת שזה זמני.
אבל בגוף – זה מרגיש כמו בור.
את פחות סבלנית לילדים,
פחות מרוכזת בעבודה,
פחות רכה עם עצמך.
ופתאום כלום לא מסתדר.
וזה לא שלא ניסית:
שמת פלייליסט מרגיע,
ניסית להרים את עצמך עם משפטי השראה,
פתחת את האינסטגרם וחטפת עוד תזכורת לזה שאת לבד עם התחושה הזאת.
ואת מתפקדת.
ברור.
כי אין ממש ברירה.
את ממשיכה הלאה, עושה "וי" על מה שצריך –
אבל בפנים את על אוטומט.
רצה ממטלה למטלה, קופצת בין תפקידים, מנסה לא לתת לזה להפריע, אבל מרגישה שהנפש שלך –
לא באמת פה.
לפעמים זה מתפוצץ בכעס על מישהו שאוהב אותך, בבכי שפתאום בורח לך באוטו או בזה שאת פשוט מתנתקת.
נעלמת. אפילו מעצמך.
וזה הכי מבלבל, כי אין סיבה אחת ברורה.
אבל משהו מרגיש כבוי.
ואת לא לבד בזה.
👈 את ממשיכה הלאה כי אין ברירה, אבל בפנים משהו דועך
👈 הראש עובד שעות נוספות והגוף סוחב, גם כשאת כבר על סף שבירה.
👈 מספיק בוקר אחד מבולגן כדי שהכל ירגיש על הקצה.
👈 את זוכרת שיש בתוכך משהו חזק, אבל בימים מסוימים הוא כל כך שקט.
👈 את עושה בשביל כולם, אבל לעצמך לא נשאר כמעט כלום.
👈 את מרגישה אשמה שאת לא תמיד מצליחה להיות הגרסה ה״מתוקתקת״ של עצמך.
ב‑2022 7.5% מהישראלים נוטלים תרופות נגד דיכאון וחרדה – גידול של 50% אחוז תוך שש שנים!
(ומדובר על נתונים שהם לפני ה- 7 באוקטובר, כך שגם לפני, המצב לא היה מזהיר בגלל הקורונה.)
אחרי השביעי באוקטובר, נרשמה עלייה של כ־8.8% בצריכה של תרופות נגד דיכאון בישראל.
יותר מתחלואה – זה מאותת על מצוקה שנמצאת מתחת לפני השטח. ולא, זה לא קשור רק לביטחון, קורונה או רגע של חולשה – זאת פשוט המציאות בחברה שבנינו לעצמנו.
📊 אבל אם נתמקד בנשים – הנתון עוד יותר חד:
כ‑13% מהנשים בארץ נוטלות תרופות נוגדות דיכאון או חרדה.
יותר מאחת מכל שמונה – כלומר, יש סיכוי סביר שאחת מחברות הקרובות אלייך, או אפילו את – נמצאת שם.
זאת מגפה שקטה.
לא רואים אותה בתמונות, ובמציאות שבה מצופה מאיתנו לתפקד ביום יום, לא נותנים לה יותר מידי מידי מקום.
אבל היא כאן.
וזה העולם שאנחנו חיות בו עכשיו – עמוס, לחוץ, מרובה־תפקידים ומעט מידי אויר.
אנחנו עדיין מתפקדות,
אבל הכול מרגיש כבד יותר.
אנחנו מתרחקות מעצמנו.
זה לא תמיד נראה מבחוץ.
אבל בפנים – התדר הזה שואב אנרגיה,
מקהה את הרגש,
מקטין את התקווה,
ולפעמים גם את האמונה בעצמך.
וזה לא משנה כמה את מודעת, חכמה, מתפתחת, מכירה את עצמך. בתדר נמוך – כל זה מתעמעם.
לפעמים, את רק צריכה תזכורת כדי להתחיל לחזור לעצמך.
תזכורת קטנה,
כזאת שלא מעבירה עלייך ביקורת
ולא מנסה “לשפר אותך” –
רק להושיט לך נקודת מבט אחרת.
להרים לך תדר.
וזה לא חייב לבוא דרך מדיטציה (למרות שאני מאוד ממליצה)
ולא מריטריט במדבר. וגם לא משיחות ללא סוף עם החברות שגם להן יש את האתגרים שלהן.
לפעמים כל מה שצריך זה קול אנושי, רך, בגובה עיניים, שיזכיר לך משהו שידעת עמוק בתוכך, אבל שכחת.
ובשונה ממה שמוכרים בדרך כלל –
זה לא תוכן שצריך ללמוד,
לא מסלול שדורש להתחייב אליו,
ולא מקום שצריך "להשקיע" בו כדי לקבל תוצאה.
לא.
זאת לא ההשקעה מהסוג הזה.
זו השקעה מסוג אחר – של לעצור לרגע.
לנשום.
לתת לעצמך כמה דקות של חיבור.
הכנתי לך מעין עוגן כזה,
שאפשר ללחוץ עליו בדיוק ברגע שבו את מתחילה להתפזר. או לרגעים האלה שאת מרגישה רע מאוד בפנים. לרגעים שבהם את מרגישה עצובה, מתוסכלת, מיואשת או קצת פחות אוהבת את עצמך.
כשאת עוד נראית “בסדר” מבחוץ –
אבל מרגישה שהקרקע שלך לא ממש יציבה בפנים.
בדיוק עבור המצבים האלה, שהרבה מאיתנו חוות, התעורר הרעיון ליצור את מה שאני הולכת להציג בפניך עכשיו.
ערכה של 6 הקלטות.
כל אחת מהן עוסקת במצב אחר, תדר אחר, רגע אחר שאת כנראה מכירה מקרוב.
הן לא ארוכות. 8 עד גג 15 דקות.
וזה בכוונה.
כי המטרה שלי היא שזה יהיה משהו שתוכלי לשים לך בלי צורך לפנות לו זמן מצד אחד, ומצד שני, שיהיה מספיק קצר כדי שתוכלי להקדיש לו את מלוא תשומת הלב שלך גם בימים עמוסים.
זה משהו שנכנס בין לבין.
בין פגישות עסקיות, בהפסקה הקצרה בעבודה, בנסיעה הקצרה לאסוף את הילד מהחוג, בזמן קיפול כביסה, או רגע לפני שדמעות עולות בלי סיבה ברורה.
אלו לא הקלטות מונחות, לא מדיטציה, לא שיעור.
זו אני, מדברת אלייך.
כאילו ישבנו על ספסל איפשהו,
ואת סיפרת לי מה עובר עלייך.
ומה שיצא לי מהלב – מוקלט שם.
כל אחת נוגעת ברגע אחר שאת עשויה להיתקל בו במהלך היום או החיים ושאם לא עוצרים אותו בזמן, הוא יכול בקלות לנהל את כל היום שלך.
לבקרים האלה שאת קמה על רגל שמאל,
וכבר בא לך להכריז שהיום הזה אבוד.
כשמשהו בפנים מתערער,
ואת לא מצליחה להיזכר איך חוזרים לאנרגיה שלך.
לרגעים האלה שאת מרגישה שדברים לא זזים, בזמן שהמציאות עובדת קצת אחרת.
כשאין לך כוח “לתפקד”, ואת שואלת את עצמך אם זה בסדר להרגיש ככה.
לרגעים שבהם את מרגישה שזה פשוט לא זה, ומתלבטת אם מותר לעצור ולבחור אחרת.
כשאת צריכה מישהי שתזכיר לך פרופורציות, ותעזור לך לחזור לעצמך.
זה לא מותרות. זו מערכת ההפעלה שלך.
מחקרים מראים שאנשים ששומרים על תדר רגשי גבוה –
לא רק מרגישים טוב יותר,
אלא גם מקבלים החלטות טובות יותר,
ישנים טוב יותר,
חווים פחות חרדה,
ומגיבים לעומסים בצורה בריאה יותר.
מטא-אנליזה מ־2024 מצאה ששיעור גבוה של חמלה עצמית קשור ליותר רווחה נפשית, פחות סטרס, חרדה ודיכאון.
ד"ר דיוויד הוקינס מדבר על זה שמעל תדר מסוים, דברים מתחילים להרגיש אחרת.
שפתאום יש יותר בהירות, פחות דרמה, פחות צורך "לשרוד".
גם ד"ר ג'ו דיספנזה מדבר שוב ושוב על הקשר בין תדרים גבוהים לבין היכולת לרפא, להתחבר, ולחיות מתוך נוכחות.
ומחקרים פסיכולוגיים מראים שוב ושוב –
שברגע שמשהו בגוף משתחרר, המערכת כולה נרגעת והתגובה שלנו לחיים משתנה.
אם היית שואלת אותי כמה באמת שווה ערכה כזו
התשובה לא הייתה מספר, כי אני חושבת שכל רגע שיש לנו בעולם הזה הוא יקר ערך ואם אנחנו מעבירים את הזמן בעצב, קושי, תסכול ותחושת הישרדות, מעבר למאבק היום יומי לתפקד כרגיל, נכנסים למצב שלילי שמשפיע על הרבה תחומים בחיים.
אז מה הערך של להעביר את הזמן שיש לנו פה בצורה טובה?
כל אחת תחליט עבור עצמה.
אני יודעת שעבורי זה בעדיפות גבוהה מאוד.
חשוב לי שכל מי שזקוקה לערכה הזאת, תוכל לרכוש אותה ולהשתמש בה באופן מיידי, ולכן החלטתי למכור אותה במחיר נגיש מאוד של:
47 ש"ח בלבד!
(כן, פחות ממחיר של ארוחה)
אך בניגוד לארוחה שהיא חד פעמית ואחרי כמה שעות רעבים שוב וצריכים להכין או לרכוש את הארוחה הבאה, ההקלטות האלו נשארות איתך ותוכלי לחזור אליהן שוב ושוב מתי שרק תרצי ותצטרכי. בלי הרשמות, בלי לוחות זמנים ובלי אפליקציות מסורבלות.
אם זה מרגיש לך מדויק,
ואם בא לך שיהיה לך משהו קטן ונגיש שיעזור לך לחזור לעצמך ברגעים שאת הכי צריכה את זה,
תכניסי את הפרטים בטופס כאן למטה, תלחצי על הכפתור, תשלימי את הרכישה ובתוך פחות מדקה תהיה לך גישה לערכה שתרים לך את התדר.
קוראים לי אורית,
ואני יוצרת כבר שנים תכנים שנועדו לעזור לכולנו לעבור את החיים האלה בצורה טובה יותר.
בעבר התמקדתי יותר בפן הבריאותי ותזונתי, בהמשך עברתי יותר לצד הנפשי כשהבנתי עד כמה הוא משמעותי.
אספתי בדרך כמה כלים: נטורופתיה, פרחי באך, ארומתרפיה, צמחי מרפא ועבור הנפש גם נומרולוגיה…
אבל מה שליווה אותי תמיד הוא הרצון להבין לעומק את הדברים.
אני מגדירה את עצמי כתלמידה של החיים. לא מנטורית, לא גורו, לא מישהי עם כל התשובות, אלא מישהי שהולכת בדרך, נופלת, קמה, שואלת שאלות – ומשתפת.
ואחד הדברים שתמיד הניעו אותי –
זו הסקרנות להבין איך אנחנו יכולות להרגיש שלמות יותר עם עצמנו,
גם כשהכול בחוץ לא ממש מסתדר.
יצרתי קורסים, ליוויתי אנשים, כתבתי והקלטתי תכנים שהגיעו לעשרות אלפי אנשים.
אבל האמת?
בשנים האחרונות הבנתי יותר ויותר
שמה שהכי חסר לנו, זה לא עוד תוכן, אלא שמישהו רגע יראה אותנו ויזכיר לנו שזה בסדר להיות אנושי. בלי לנסות "לשפר" אותנו.
בלי להסביר למה נפלנו לתוך הלופ הרגשי הזה.
פשוט להיות שם. לעזור לנשום.
הערכה הזו נולדה בדיוק מהמקום הזה.
רציתי ליצור משהו פשוט. לא תהליך. לא קורס. אלא משהו שאת יכולה לקחת איתך לכל מקום ויהיה שם כשאת זקוקה לו.
אם זה מרגיש לך מדויק,
תכניסי את הפרטים בטופס כאן למטה, תלחצי על הכפתור, תשלימי את הרכישה ובתוך פחות מדקה תהיה לך גישה לערכה שתרים לך את התדר.
© כל הזכויות שמורות לאורית מלודי מזרחי עיצוב ובנייה ע"י בכיף ובכיף | תנאי שימוש באתר | הצהרת נגישות